הליך גירושין – הרקע
תומר ורוני נשואים מזה כ-3 שנים ולהם שני ילדים תאומים בני שנתיים וחצי. תומר כבר מזה מס’ חודשים מרגיש כי רוני מתרחקת ממנו, יוצאת הרבה לבלות עם חברותיה, פחות ופחות מסמסת לו במהלך היום, וגילויי החיבה ביניהם כמעט ונעלמו. תומר דיבר עם רוני על הנושא, אך רוני אמרה לו כי לא יודעת על מה הוא מדבר, היא עובדת קשה ומאד קשה לה לאחר יום עבודה וטיפול בילדים, לבלות עמו.
תומר ניסה כל העת לעזור לרוני עד כמה שיכל, הוא אפילו הביא מטפלת לילדים וגם עוזרת בית, אך התנהגותה של רוני לא השתנתה. תומר חשב על רוני ועל הקשר ביניהם לילות שלמים, עד שיום אחד מחשבותיו לא נתנו לו מנוח וכאשר הטלפון של רוני צלצל, הוא ענה לשיחה. בצד השני ענה גבר אשר ניתק את השיחה מיד כאשר שמע את קולו של תומר.
תומר ההמום החל לחשוד ברוני, והחליט להסתכל בהודעות ה-SMS האחרונות שלה, כשגילה את הגרוע מכל – רוני בוגדת בו עם עמית לעבודה. תומר החליט לעמת את הודעות ה-SMS עם רוני, אשר לא הכחישה והודתה ברומן המתנהל עם עמיתה לעבודה.
הטיפול
תומר מיד פנה אלי ושאל באופן כללי מה זכויות הגבר בהליך גירושין. לאחר מכן הוא סיפר לו אודות מעלליה של רוני אישתו ואמר שהשהות בביתו היא בלתי נסבלת והוא מעוניין לעזוב את הבית לפני הסכם הגירושין.
הסברתי לו כי עצם עזיבתו את הבית לא תפגע בזכות הרכושית שלו, שכן זכויותיו בדירה לא ישתנו אם יבחר לעזוב. לשאלתו מהן זכויות האישה בהליך הגירושין, עניתי כי באופן כללי אישתו זכאית למחצית מהרכוש אשר נצבר מתחילת הנישואין, וכמובן למשמורת משותפת עם ילדיה, כמו כן הסברתי לו על תשלום מזונות קבוע וההלכות החדשות אשר ניתנו בבית המשפט לאחרונה.
תומר הרגיש רגוע יותר, והחליט לדבר עם רוני על הנושא. כאשר הוא פנה לרוני, היא כבר ידעה במה מדובר והשתדלה להתחשב ברצונותיו. הוא אמר לה כי הוא מעוניין לעזוב את הבית באופן מיידי, ומתעתד להגיש תביעה לגירושין בהקדם האפשרי.
הוא עוד אמר לה שעם כל הרצון הטוב הוא לא מעוניין לשהות עמה באותו הבית, שכן פגעה בו מאד במעשיה. רוני הבינה את תחושותיו של תומר, שוחחה עמו ושניהם החליטו כי מוטב לו לא יתגוששו בבית המשפט וינסו להגיע להסכם גירושין ראוי אשר יכבד את רצונות שניהם.
התוצאה
בני הזוג החליטו לשכור עורך דין אשר ייצג אותם בהליך הגישור, גם רוני וגם תומר החליטו כי תהליך הגירושין כואב מדי ורגיש מדי מכדי לעבור אותו לבד, ללא ייצוג. הם פנו לגישור, ופגישה אחר פגישה ניסו להגיע להסכם גירושין אשר יספק את שניהם.
עמדו שני נושאים עיקריים על הפרק, חלוקת הדירה והסדרי שהות. בעניין המשמורת, החליטו יחד רוני ותומר כי מוטב לילדים ששני ההורים יהיו נוכחים בחייהם, ועל כן החליטו על משמורת משותפת.
תומר מצידו אמר כי במידה והמשמורת משותפת אין הוא צריך לשלם מזונות כלל, אבל רוני לא הסכימה. היא מאד חששה להתחיל בחיים חדשים ללא עזרתו הכלכלית של תומר. כאשר שוחחו על חלוקת הדירה, רוני הסבירה לתומר שלה ולילדים אין איפה לגור, והיא לא תוכל לעמוד כלכלית בדמי השכירות. לאחר מספר פגישות אשר הובילו למבוי סתום, החליטו השניים כי הדירה תישאר בידי רוני, ותומר יוותר על חלקו, אך בכך היא מוותרת על מזונות הילדים. רוני הסכימה, והשניים חתמו על הסכם גירושין.
עם הסכם הגירושין הם פנו לבית המשפט אשר נתן לו תוקף של פסק דין.
לסיכום
במקרה זה בני הזוג הבינו כי מלחמות בבית המשפט לא יקדמו אותם, ומוטב להם ולילדיהם המשותפים להגיע להבנות ויחתמו על הסכם גירושין אשר ישקף את כל המחלוקות ביניהם.
