הדרך המשתלמת לגירושין של עצמאים
הליך גירושין של אנשי עסקים עלול להיות עסק יקר ומכוער.
ההליך יכול לגרור מאבקים משפטיים של חודשים ואף שנים, הכפשות הדדיות הפוגעות במוניטין, בהצלחת העסק ואף להוביל לאיבוד שליטה בחברה וקריסתה בשל חלוקת מניות שאינה הוגנת.
אין דבר המשותף להליך גירושין "רגיל" להליך גירושין של אנשי עסקים, פרט למילה "גירושין".
בהליך גירושין של בעלי עסקים עלולים להיווצר קשיים ייחודיים הנוגעים לעסק, חלוקת מניות, נכסי קריירה ומוניטין, המלווים לא פעם בפחד מפני איבוד השליטה על העסק, קריסת החברה ופגיעה במוניטין של בעל העסק ושל המותג שעליו עמל במשך שנים.
הליך גירושין לבכירים דורש התייחסות אחרת, מכיוון שמדובר במצב מורכב ורגיש, קיימת אפשרות לנזק תדמיתי הן מול העובדים והדירקטוריון והן מול חברות מתחרות.
כדי למנוע פגיעה במוניטין ומזעור הנזק שעלול להיגרם לעסק, ישנה חשיבות רבה לניהול הליך גירושין בפרופיל נמוך, בלי הודעות תפוצה על המתרחש ומבלי שהילדים או בן/בת הזוג ישתפו את תחושותיהם וחוויותיהם ברשתות החברתיות כמו הפייסבוק.
חלוקת נכסים של אנשי עסקים במסגרת הסכם ממון
חוק יחסי ממון בין בני זוג נועד להסדיר את נושא חלוקת הרכוש במקרה של גירושין. על פי החוק, כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית מהרכוש המשותף, לרבות הזכויות בעסק. אולם החוק קובע שנכסים שהיו שייכים לאחד מהצדדים לפני הנישואין, או שהתקבלו בירושה או במתנה במהלך הנישואין, לא יחולקו בין בני הזוג.
אם הצדדים חתמו על הסכם יחסי ממון, לפני או במהלך הנישואין, כללי ההסכם יחליפו את הוראות החוק ויקבעו את אופן חלוקת הרכוש.
אנשי עסקים נשואים, המעוניינים כי במקרה של סיום היחסים יופרדו הנכסים שצברו במשך השנים, כך שלא יחולקו שרירותית על פי חוק יחסי ממון, יכולים לעשות זאת באמצעות הסכם ממון, בייעוץ והכוונה של עורך דין המתמחה בדיני משפחה. ההסכם טעון אישור בית המשפט/ בית הדין במהלך הנישואין, או אישור של נוטריון בהסכם טרום נישואים, והאישור יתקבל רק לאחר שבית המשפט או הנוטריון השתכנעו, כי הצדדים גיבשו את ההסכם מרצונם החופשי, והבינו את משמעותו ותוצאותיו.
גיבוש הסכם גירושין של בכירים
באמצעות סיוע נכון ומקצועי, ניתן להגיע להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט אשר מקובל על הצדדים ובכך להימנע מדיונים מתישים, מכאבי ראש ומהוצאות כלכליות רבות. אחת הדרכים להגיע להסדר בענייני הגירושין, הוא הסכם המהווה חוזה שנחתם בין בני זוג
ונוגע למשמורת ילדים, תשלום מזונות וחלוקת רכוש. מטרתו העיקרית של ההסכם היא לקבל החלטות בהסכמה הדדית ולעגן אותן מחוץ לכותלי בית המשפט.
הצדדים רשאים להגיע להסכמה במסגרת הסכם גירושין, או להגיש תביעה בכל נושא אל אחת מן הערכאות המוסמכות, כאשר ההכרעה הסופית נתונה בידי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, ורק לאחר קבלת האישור אותו הסכם מקבל תוקף של פסק דין, אשר מחייב את הצדדים לקיים את סעיפיו.
אחרי קבלת הגט תמה ההתדיינות השיפוטית, הליך הגירושין מסתיים והצדדים רשאים להמשיך לנהל את העסקים בנפרד, ללא חשש לפגיעה בשליטה בעסק, או פגיעה במוניטין וקריסתו.
גישור משפחתי לבעלי עסקים לפני גירושין
במקרים מסוימים, הגישור יכול להביא ליישוב הסכסוך אשר הוביל להגשת בקשה לגירושין.
במידה ובני הזוג נחושים בדעתם להביא לסיום הנישואין, הגישור יכול לסייע בגיבוש הסכמות בכל השאלות והסוגיות העתידות להיכלל בהסכם, כשהמטרה היא לחתום על הסכם הגירושין מרצונם החופשי ותוך חשיבה ודאגה לילדיהם המשותפים.
מעבר לעובדה שהליך גישור יכול לחסוך עימותים משפטיים לא פשוטים, יש לו מס' יתרונות נוספים:
• סכסוכים המתנהלים בבית המשפט לעיתים קרובות רק מעצימים את הקרע, שכן בני הזוג מתבצרים בעמדתם ומוצאים עצמם נלחמים בעבור זכויותיהם. גישור מטרתו לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.
• מאחר והגישור פניו לשלום, הוא יכול לסייע למזער את מאבקי הכוחות בין הצדדים וכך לצמצם את הפגיעה בעסק. הגישור מנסה לשים את הכעסים שיש לבני הזוג זה על זה ולהביא אותם לשיתוף פעולה בהליך וביצירת הסכם הגירושין תוך כדי תקשורת, קרבה והידברות.
• כשאנו נמצאים בהליך גירושין, לעיתים קרובות אנו שוכחים "מהיום שאחרי", וברוב המקרים נאלץ לפגוש את פניו של בן הזוג לשעבר גם לאחר הניתוק מחיי הנישואין. יצירת הסכם גירושין באמצעות גישור יביא לתוצאה טובה יותר בקשר עם בן הזוג לשעבר לאחר הגירושין.
• הליכי גישור זולים יותר מהליך ארוך בבית המשפט או בבית הדין הרבני.
• מאחר והליך הגישור מנטרל את יחסי הכוחות בין הצדדים עד כמה שניתן, הוא מפחית את הלחץ בכל הקשור לנושאים הקריטיים כגון חלוקת רכוש.
• הליכי גישור קצרים יותר מהליכים בבית המשפט או בבית הדין הרבני.
לבסוף, גם אם הליך הגישור לא צלח – תמיד אפשר לפנות לבית המשפט.
היכן כדאי להגיש תביעה לחלוקת רכוש של אנשי עסקים?
קיימות שתי ערכאות העוסקות בענייני גירושין – בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. ההבדל המרכזי בין שתי ההערכאות הוא שבית הדין הרבני נוטה לפסוק באופן שמרני בהשפעת ההלכה, ובית המשפט לענייני משפחה מושפע מהגישה החילונית הליברלית. ברגע שמוגשת תביעה לערכאה מסוימת, הערכאה מקבלת את הסמכות הבלעדית לדון בתביעה.
סברה רווחת בקרב הציבור היא שעדיף לגבר לפתוח תיק גירושין בבית הדין הרבני ואילו לאישה עדיף לפתוח בהליך גירושין בבית המשפט לענייני משפחה. אך בית המשפט או בית הדין פוסק לפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כך שלעיתים יכול להיות שדווקא לאישה יטיב בית הדין הרבני ואילו יהא טוב לגבר להגיש תביעתו בבית המשפט לענייני משפחה. לדוגמא: בסיטואציות בהן מעורבת בגידה, הנטייה (של הצד הבוגד) תהא להעדיף את בית המשפט לענייני משפחה על פי בית הדין הרבני.
להחלטה היכן להגיש את תביעת הגירושין יש משמעויות אסטרטגיות וגורליות בניהול תיק הגירושין ותוצאותיו. ההבדל המרכזי בין השניים הוא שבית הדין הרבני נוטה לפסוק באופן שמרני, ואילו בית המשפט לענייני משפחה הינו חילוני וליברלי. משום כך באופן טבעי, בית המשפט לענייני משפחה גמיש יותר ופתוח יותר להצעות הצדדים.
אם כי בשנים האחרונות בית הדין הרבני החל לפסוק בענייני חלוקת רכוש של בכירים ועצמאים באופן ליברלי תוך הסתייעות באיש מקצוע שהוא אקטואר או מעריך שווי חברות.
עם זאת, יש להבין בכל נושא ונושא את נטייתו הטבעית של בית המשפט, זאת לפי פסיקותיו הקודמות.
לדוגמא: נושא חלוקת הרכוש נפסק באופן שונה בבית המשפט לענייני משפחה לעומת בית הדין הרבני. אם רוב הרכוש רשום ע"ש האישה והבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, הוא עלול לגלות שעשה לעצמו נזק, שכן בית הדין נוהג להשאיר את הרכוש בבעלותו של הצד שעל שמו הוא רשום, זאת בשונה מבית המשפט לענייני משפחה אשר לרוב נוהג לחלק את הנכסים שווה בשווה ללא כל קשר על שם מי הם רשומים.
רקע:
יעל ואורי נשואים רק כמה חודשים, הם התחתנו לאחר זמן רב של היכרות, כאשר כל הזמן אורי התמהמה בהצעת הנישואין ליעל מאחר ולא היה בטוח כי הם אכן מתאימים. יום אחד, יעל סיפרה לאורי כי גילתה שהיא בהריון, כבר ביצעה את בדיקות הדם והיא בחודש השני להריונה. אורי התלבט זמן רב ולבסוף החליט שמוטב שיעל והוא יתחתנו ויביאו את אותו הילד במסגרת הנישואין. יעל ואורי התחתנו ומיד לאחר שיעל ילדה את ילדם הראשון, החלו הריבים בין השניים. תחילה היו ריבים קטנים, יעל התעצבנה על אורי שאינו עוזר לה מספיק בגידול הילדים ועדיין יוצא לערבי פוקר עם חברים, בעוד היא נשארת לטפל בבנם ומוותרת על שיעורי ספורט ובילוי עם חברות איתם אהבה לצאת. אט אט החלו הריבים בין השניים להיות יותר רציניים עד שאורי החל לעזוב את הבית לעיתים קרובות כאשר טען שישן אצל חבר. היחסים בין השניים התערערו מאד, וכל אחד רצה לפרק את החבילה אך חשש לגורלו של הילד שזה עתה נולד. יעל חששה לעזוב אותו וחששה כי דמי המזונות אשר ישולמו לה יהיו נמוכים, ואורי מאידך חשש ממפולת כלכלית שהגירושין עלולים להביא עמם.
טיפול:
אורי החליט לבסוף לעשות את הצעד הראשון, וחיפש עורך דין לגירושין, הוא החליט לשאול אותו את כל השאלות הבוערות, כיצד נערך חישוב דמי המזונות? מהו גובה דמי המזונות אשר יאלץ לשלם? כאשר אורי קיבל את כל התשובות לשאלותיו, הדבר חיזק אותו והוא הבין שאין מנוס אלא לפתוח את רצונו להתגרש אל מול יעל. כששמעה יעל את הבשורה מאורי היא חששה מאד ולא ידעה מה עליה לעשות מעתה ואילך. היא החליטה לפנות לעורך דין לדיני משפחה, על מנת לבדוק כיצד עליה לפעול, מה היא יכולה לדרוש ומה בדיוק הזכויות שלה בהליך. לאחר הרבה מאד פגישות, החליטו יעל ואורי באמצעות באי כוחם לנסות ולהגיע להסכם גירושין אשר יכבד את רצון שניהם. תחילה, לא היה פשוט כלל ליעל ולאורי להיכנס לאותו החדר, להסתכל אחד לשני בעיניים ולהתחיל לדבר על הרצונות שלהם. אך באמצעות עורכי דינם אשר ייצגו אותם בהליך הגישור, אזרו בני הזוג אומץ והחליטו כי ינסו לסיים את יחסיהם בצורה יפה עד כמה שניתן, לטובתם, ולטובת הילד המשותף. הם הבינו כי אמנם החליטו להתגרש אחד מן השני, אך הילד המשותף יחבר ביניהם עוד שנים רבות, ומוטב לו יסיימו את הליך הגירושין בדרכי שלום.
תוצאה:
בני הזוג נפגשו בפגישות הגישור פעם אחר פעם, אך לא הצליחו להגיע להסכם מספק. יעל לא היתה מעוניינת שאורי יקבל משמורת משותפת, היה לה קשה מאד להיפרד מהילד למחצית מהזמן. היא גם הבינה כי אם המשמורת תהיה משותפת, הרי שדמי המזונות יתחלקו בינה לבין אורי, וכן ההוצאות הרפואיות, ההוצאות בעבור חינוך, חוגים וכו’. הפגישות החלו להיות ארוכות יותר ויותר, ואורי כבר החל לכעוס שמבזבז שעות עבודה רבות על ישיבות הגישור והם עדיין לא מצליחים להגיע לשום תוצאה. בפעם אחת, בני הזוג יצאו נסערים מהגישור והודיעו כבר לעורכי דינם שהם מעוניינים בהגשת תביעה לבית המשפט. בשיחה יחידנית שערך עורך דינה של יעל עמה, הסביר לי כי במידה ותגיע לבית המשפט היא חייבת לקחת בחשבון שמידה ויגיעו לבית המשפט סיכויים רבים כי בית המשפט יפסוק בניגוד לשביעות רצונה שכן לאורי יש זכות לקבל משמורת משותפת עם ילדו, אלא אם כן יש לה עילה שתמנע זו ממנו. כמו כן, הוא עדכן אותה בהלכות בית המשפט בכל הנוגע לחישוב דמי מזונות כיום. יעל חשבה מספר ימים והחליטה לנסות להתגמש בפגישות הגישור עם אורי. הם נפגשו שוב ויעל הציעה לאורי כי זמני השהות בינה לבינו יהיו בבחינת 60% לה ו-40% לו. הוא חשב על זה כמה ימים והחליט להסכים להצעתה, אך העמיד תנאי – כי דמי המזונות יחולקו שווה בשווה בין שניהם. יעל לקחה לעצמה זמן ממושך להתלבט בעניין, אך לבסוף ועל מנת למנוע מריבות, פגישות וויכוחים נוספים, הסכימה להצעתו של אורי. בני הזוג החלו להתנהל בהתאם להסכם הגירושין שהם עצמם קבעו, ואמנם בהתחלה יעל קצת התקשתה להתרגל לרעיון כי כמעט מחצית מזמנה תיפרד מבנה, לאט לאט החלה להבין כי זהו הדבר הנכון והטוב ביותר בעבורו, ששני הוריו יהיו נוכחים בחייו, וכאשר הגיע הילד לגיל 3, שינתה בעצמה את הסכם הגירושין כך שעכשיו אורי יקבל בדיוק מחצית מזמן השהות עם ילדם המשותף.
סיכום:
למרות שהגישור נתפס כדרך הקלה, היעילה והזריזה ביותר לסיים את הליך הגירושין, לעיתים לא בדיוק כך הדבר. ישנם זוגות אשר יותר קשה להם לפרוס טענותיהם בפני הצד השני, ואף הרבה יותר קשה להגיע להסכמות עם הצד השני. אך עם זאת, למען עתיד טוב יותר לאחר הגירושין, שכן בני הזוג לא יפסיקו להתראות ביום הגירושין, מוטב להם לעשות כמיטב יכולתם על מנת להגיע להסכם גירושין ראוי, אשר ישקף את רצונות שני הצדדים והם יוכלו לעמוד בו לאורך זמן. במקרה הזה, לו בני הזוג היו פונים לבית המשפט אז הסבל הנפשי הכרוך בכך לא היה שווה את “ההרפתקה” הזו.
